Wishes for Peace (Part 3)

[Yuval]

Hello everybody.

There has never been a more important time to send wishes for peace and continue conversation on this note. Lets stay active and focused, our debate here online can be useful in the reduction of harm.

In the past few days I was interviewed multiple times on television and radio here in Israel (including the government radio) about Lebanon as it appears to me here on the forum. These interviews were watched by a huge amount of people and they help create understanding within the Israeli public as to what's hapenning there.

I also published the following op-ed on Ynet, Israel's foremost source of news on the internet. It only appears in Hebrew, but it hit a huge public here. I got 487 responses online and everyone I know had read it. It recieved a major image link on the sign and was their choice op-ed of the day.

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3280343,00.html

none of this is really my work. You guys are giving the picture and I'm transmitting it here. Please keep updating, telling your stories and expressing your opinion so we can keep this activity going.

.

[sargon]

Originally Posted by Yuval

...........

Thanks a lot Yuval for your efforts. Unfortunately, websites with Israeli domain is blocked in UAE although it is not the case in Saudi Arabia. Could you please paste a copy of your article in this thread ?

[Yuval]

Well, it only appears in Hebrew and i don't have the time to translate it right now, but since you asked for it, here it is.


על מה אנחנו מפגינים

בכל יום שעובר שוחרי השלום בביירות שונאים אותנו קצת יותר. תשובה ליורם קניוק
יובל בן-עמי



לפני שלושה חודשים, בימים קצת יותר רוגעים מאלה, הייתה לי הזכות לשבת ולשוחח עם יורם קניוק. דיברנו על שלום ומלחמה. הוא סיפר לי על מעברו מן השמאל אל המרכז הפוליטי, מעבר שמצא ביטוי חריף במאמר שפרסם כאן . "אנחנו לוחמים הפעם מלחמת קיום", כך כתב, "חזרנו לימים בהם בגיל 17 התגייסתי לפלמ"ח, כי הערבים לא הסכימו לקבל את תוכנית החלוקה וירו על תחבורה יהודית". מובן שקניוק צודק, זוהי אכן מלחמת קיום. אם תניח ישראל את נשקה - תחדל מלהתקיים. אלא שהשאלה במלחמה זו היא במידה רבה לא "למה", אלא "איך".



קניוק מבקר את מפגיני השמאל, שהתכנסו בתל-אביב פעמיים מאז ראשית המלחמה. אני נמניתי עמם, לא מתוך שום סימפתיה לחיזבאללה ולא מתוך ראיה של מנהיגי ישראל כמגלומנים הששים אלי קרב (למרות הערתו האיומה של עמיר פרץ על כך שנסראללה "עוד יזכור את שמו"), אלא כי אני חש שישנה ביקורת שצריכה להישמע. הביקורת היא על הדרך בה מדיניות ישראל משפיעה על חייהם ושלומם של אזרחים לבנונים, בעיקר בביירות. אם אכן אין דרך אחרת, הרי שאין על מה להתווכח, אבל אם ישנה כזו - מוכרחים לשקול אותה, ולו רק כי המדיניות הנוכחית עלולה לפגוע גם בנו. החלשת הגרעין התומך בנורמליזציה בתוך לבנון משמעותה שיוף זיזי המפתח, העשוי לפתוח את השער לעידן חדש לאורך גבול הצפון.



אמנם, בהיות חיזבאללה חלק מממשלת לבנון, לא ניתן ליצור מצב בו לבנון הריבונית תילחם בחיזבאללה לצידנו. אבל ההפגזות העזות במרכזי אוכלוסיה והפגיעה המאסיבית בתשתיות מאיימות להביא למצב הפוך, בו יילחם צבא לבנון לצד חיזבאללה נגד צה"ל. בכך תעניק מדיניות ישראל לארגון לגיטימציה ממנה אין הוא נהנה כיום בקרב ציבור רחב בלבנון: הציבור האורבאני, המשכיל והנוצרי ברובו, שדגל מראש בלבנון מאוחדת ובפירוק חיזבאללה מנשקו.



מצב מורכב כזה לא היה קיים ב-1948. אז היה ברור: הערבים נגדנו, אנחנו נגדם. אילו ניתן היה לישראל הצעירה להפגיז את ביירות בעוצמה כזאת בימים ההם ולהפגין "יכולת הרתעה", ודאי היה לה הדבר לתועלת. היום התועלת היא לטווח קצר. בטווח הארוך מדובר בנזק: אנחנו יוצרים לנו אויבים בקרב אלה שלא היו אויבינו. בימי מלחמת העצמאות נדרשנו להשתמש בכל הכוח שניתן לנו; היום כוחנו רב בהרבה ושומה עלינו להשתמש בו בחכמה, שמא נרתיע את מי שאין לנו כוונה להרתיעו.



"אולי אני טועה, וזה יכול להיות", כותב קניוק במאמרו. לדעתי הוא דווקא צודק ברבים מדבריו. נועם חומסקי אכן עשה מעשה שטות נורא כשבא לתמוך בחיזבאללה; מיקום קיני הפעולה של ארגון טרור בתוך אוכלוסיה אזרחית הוא אכן פשע; ואכן, נראה שאין עיר בעולם שתהיה מוכנה לחטוף טילים ו"להבין את האויב". אלא שבהתייחסותה של ישראל ללבנון כולה כ"אויב", היא מחמיצה נקודה חשובה. לבנון השתחררה מעולה של סוריה לפני מעט יותר משנה. עד היום לא ניתן לה לפרוק את חיזבאללה מנשקו. תהיליכים כאלה תובעים זמן רב, בעיקר במזרח התיכון. כיום, לאור מדיניות ממשלת ישראל, הם עלולים לתבוע זמן רב הרבה יותר, ואם אכן תחריב ישראל את חיזבאללה יידרש זמן רב עד מאוד כדי להיפטר ממי או ממה שיחליף אותו בקרב חוגי הקנאים שם.



מדי יום אני מנהל ברשת האינטרנט שיחות עם גולשים מלבנון. רובם נוצרים, יש בהם נצים ויונים, יש תושבי ביירות ותושבי ערים ועיירות אחרות. המשותף לכולם הוא הזעם הרב אותו חשו כלפי חיזבאללה בראשית המלחמה. בכל יום אני רואה כיצד הופך
זעם זה בהדרגה לזעם רב יותר ויותר כלפי ישראל. הכמיהה לשלום בקרב האוכלוסיה המתונה של לבנון משתקפת בשיחות ככנה ועזה. המשוחחים מסכימים בינהם שהשגשוג הכלכלי מחליש את הקנאות הדתית, והוא המפתח ליצירת אוירה חדשה באזור. זו אחת הסיבות לכעסם על הפגזת התשתיות בלבנון. בהרס ארוך הטווח שגרמה הפגזת נמל התעופה של ביירות לתעשיית התיירות שלה, חיבלנו ביכולתו של שגשוג כזה להתממש. שוב ושוב נאמר לי מפי ישראלים שזה לא משנה, שאין לאנשים הללו כוח רב. למעשה, יש להם כוח: הם אלה שניצלו את הלחץ האמריקני באביב הקודם, יצאו לרחובות וצימצמו את נוכחותה של סוריה בארצם.



יש להם כוח, אבל אנחנו מחלישים אותם. אילו הכירה ישראל בערכם ובכוחם, הייתה ודאי מצמצמת את פעילותה הצבאית, נמנעת מלהפוך לאויבת האומה הלבנונית ונעזרת באומה זו ממש כדי להחליש את חיזבאללה. אלא שלכיכרות של ביירות לא ניתן לצאת כרגע מפאת סכנת ההפגזות, ואם אלו אכן יחודשו, תצנח עוד יותר המוטיבציה בקרב הלבנונים להסתייג מחיזבאללה ולמנוע את החלפתו בארגון דומה. רבים מהם חשים כיום כיורם קניוק בן ה-17: עד אתמול עוד החזיקו בגאון בחלום הנורמליזציה עם ישראל. אבל כעת, בהיותם תחת אש, משתקפת ישראל בעיניהם כאויב, וייתכן שיבוא היום בו יתגייסו דווקא נגדה.



יובל בן-עמי הוא סופר ועיתונאי


.

[eklips]

Yuval, what do you think of Gideon Levy?

[Jayme]

hewbrew...... i cant read that

[Yuval]

Originally Posted by virtual

Yuval, what do you think of Gideon Levy?

Ususally I think he's doing an important job, focusing on the weak and underprivilaged, but in this war I heard that he went over the top and expressed support for Nasrallah's positions. If that is true - that's really sad, because it would discredit so much of the work he has done in the past. People who carry a humanist political agenda must be very careful not to lose their focus and side with extremists. I would hate to think that Gideon Levi's anger made him lost his wits.

Another thing about gideon Levi is that he's unfortunately grown to bore his Hebrew readers. They can't take any more stories about girls who lost their eyes and sons who lost their fathers. Even I can't deal with it anymore and i haven't read his column in months, but A Paleistinian friend of mine pointed out that for Palestinians he serves as a proof that Israelis can be compassionate and that major Israeli news sources will express their pain. These kind of things are very important in the implementation of understanding in this region.

What do you think about him?

.

[eklips]

I dont speak Hebrew, thus the only time I see his work is through translations, french or english, meaning that my opinion on his work will in the end, only be partial.

But anyways, I generaly agree with most of what I red of him and like you, find it very very important that Israel has people like him to defend the Palestinians (and lebaneses now) from inside (and not fools like Israel Shamir...).

I did not really find him to defend Nasrallah though in what I have seen, what he said however, is that the IDF is, in the end, can sometimes be worst.

(It was in this article http://www.haaretz.co.il/hasite/page...?itemNo=736144..., I red the french translation)

[Yuval]

I was told he was interviewed on Al Jezeera right after Nasrallah spoke and said: "I sign everything Nasrallah said with my two hands", but I think it might be a rumor, or else, that he then expressed a counter-point which whoever told me this simply ignored, thus taking what Levi said out of context.

Someone else who knows him also told me that he's going through a midlife crisis, so I'm not prone no blame much on Gideon Levi over the upcoming months.

.

[Yuval]

Ok, I had a little bit of time, and I translated it roughly.


-----------------------------------

Three months ago, during days slightly calmer then these, I had the privilage of sitting down and chatting with the author Yoram Kaniuk. We spoke of war and peace. He told me of his shift from the left to the political center, a shift that was expressed openly in an op-ed he published here yesterday [a link was provided]. "We are fighting a survival war" Kaniuk writes, "we returned to the days in which I, as a 17 year old, joined the 1948 version of the Israeli Army, because the Arabs were not willing to accept the plan of partition and were shooting at Jewish transportation." Surely Kaniuk is right. This is indeed a survival war. If Israel were to put down its weapons it will cease to exist, but the question in this war is less "why" and more "how".

Kaniuk criticises the left-wing protesters who gathered in Tel-Aviv twice since the start of the war. I was to be counted among them, not out of any sympathy towards the Hizballah nor due to viewing Israel's leaders as trigger-happy megalomaniacs (despite the abominable comments made by Amir Peretz that Nassrallah will yet remember his name), but since I feel as though criticism is due. This criticism is aimed at the way in which Israel's policy effects the lives and well being of Lebanese civilians, especially in Beirut. If there indeed is no other way, then so be it, there's no point in arguing. However, if another path of action is possible, we must consider it, if only because the current policy is due to hurt us as well. Weakening the pro-normalization seed within lebanon is akin to polishing smooth the key which may open the gate to new times along the northern border.

Indeed, as long as Hizballah and represented in the Lebanese cabinet, a situation cannot be created wherein soverign Lebanon will fight Hizballah alongside the IDF, but the heavy bombardments of population centers and the massive damage done to infrastructure within Lebanon threaten to create an opposite situation, wherein the Lebanese military might fight the IDF alongside Hizballah. Thus Israel's policy will provide the organization with legitimacy that it does not enjoy today with a wide section of Lebanon's population: the mostly Christian, urban and educated public, which stood to begin with by the ideal of a united Lebanon and a disarmed Hizballah.

A situation as complex as this did not exist in 1948. Then things were more clearcut: The Arabs are against us, we're against them. Were it possible for the young Israel to bomb Beirut at the time and create a "threatening factor" [a term commonly used in Israel today to justify use of force] it might have benefitted from it. Today the benefit is quite short term. In the long term, we are causing great damage: We are creating enemies among those who were not our enemies. In the days of the war of independence we were forced to use whatever force we had; today our force is much greater and we are obliged to use it wisely, lest we "threaten" someone we do not seek to threaten.


"Perhaps I'm wrong, that is quite possible" Kaniuk writes in his essay. In fact, he is right in much of what he says. Noam Chomsky did commit an act of terrible folly in coming to support Hizballah; the placement of a Terror organization's active cells within population centers is certainly criminal, and indeed, it seems that there is no city in the world that would take assualts and "Understand the enemy" [Kaniuk was hypothsizing that Tel-Aviv will change its vibe if hit]. Still, in treating the whole of Lebanon as an "enemy" Israel is missing an important point. Lebanon released itself from the burden of Syria only a little over a year ago. Until today it did not have the capability to disarm Hizballah. Such processes take a long time, especially in the Middle East. Today, in light of the policy implemented by Israel's government, they may demand a much greater amount of time, and if indeed Israel shall "crush" Hizballah, a great amout of time will be needed to get rid of whatever will replace it among the zealot circles there.

Each day I conduct conversations over the internet with Lebanese surfers. Many of them are Christian, though not all of them. Among them are doves and hawks, Beirutis and residents of other cities and towns. What is common to most of them is the great anger they felt towards Hizballah at the outburst of the war. Each day I see how this wrath turns gradually into mounting anger towards Israel. The aspiration for peace among the moderate Lebanese appears in these conversations to be strong and candid. The conversants agree among themselves that economic prosperity weakens religious zealotery and is the key to the creation of a new atmosphere in the region. With the long-term damage that the bombing of Beirut's international airport caused the country's tourism industry, we have harmed the chances of such prosperity to take hold. Again and again I am being told by israelis that it doesn't matter, that these people do not posess much power. In reality, they do have power. They are the ones who used the historical momentum, filled the streets of Lebanon in the spring of 2005 and forced the narrowing of Syria's presence in their land.

They have power, but we are weakening them. had Israel recognized their value and capabilities, it would have minimized its military activity, avoided turning into the enemy of the Lebanese nation and using the elements of this very nation in order to weaken Hizballah. As it is, the squeres of Beirut cannnot be filled these days due to the peril of bombardment. If those are resumed, the motivation of the Lebanese to reject Hizballah and avoid its replacement by a similar organization will shrink further. Many of them feel today as Kaniuk did when he was 17. Until yesterday they held proudly onto the dream of normalization with Israel, but now, being under fire, Israel appears to them as an enemy. The day may come when they will feel that being recruited against it is inavoidable.


-------------

BTW, Kaniuk called me and said he accepted the article and liked the way it was written. Others didn't like it so much. I get hate-mail from the right and criticism from the left for not touching on any issue of morality and for not mentioning Gaza. I'm not bothered. I wasn't aiming for these crowds but for the centrist Israeli reader. Hopefully some people who answer to that description feel now as though they recieved food for thought.

.